החלטה בתיק ת"א 37054-03-12

במוקד הדיון נשוא החלטה זו ניצבת השאלה האם ראוי להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שהגיש התובע לשם העברתה להכרעה במסגרת המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית (להלן: " המוסד לבוררות"), לפי סעיף 5(א) בחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק").

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי להשיב לשאלה זו בשלילה ולהותיר את בירור המחלוקת בבית משפט זה.

רקע

התובע חבר בנתבעת 1 (להלן: "הקבוץ") כ- 25 שנים וניהל את "החשמליה" בקבוץ בין השנים 1997-2009. הנתבע 2 שימש כמנהל המשק בקבוץ משנת 2003.

בשנת 2009 פורסם מכרז לעניין משרת התובע בקבוץ ולאחריו החליטה וועדת המינויים של הקבוץ לדחות את מועמדותו ולאתר מועמד חיצוני לקבוץ.

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בעתירה לפיצוי בסכום של 1,006,850 ש"ח. התביעה נסמכת על טענות בגין אבדן השתכרות, תנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות, עגמת נפש ועילות על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בשל פרסומים נטענים הקשורים במוצאו ואמונתו של התובע.

הנתבעים הפנו בהגנתם להפרטת שירותי הקבוץ כרקע לפרסום המכרז הנ"ל ובגדר שינויים מערכתיים המגיעים גם כדי שינוי תכנית העבודה. לטענתם, התובע לא נמצא מתאים לנהל את החשמליה בקבוץ בעידן הפרטת השירותים בו והוחלט על דחיית מועמדותו, כשאף וועדת הביקורת לא מצאה פגם בהליך המכרז.

עוד הוסיפו הנתבעים, כי בפני התובע עמדו אפשרויות חלופיות ובהן ערעור על דחיית מועמדותו או פנייה למוסד לבוררות. התובע החליט למשוך את הערעור מרצונו החופשי ואף הודיע כי הוא מקבל את ההחלטה בדבר דחיית מועמדותו.

עוד נבחנה אפשרות לשילוב התובע בתפקיד אחר בקבוץ, עד שהודיע לנתבעים על פנייתו לערכאות משפטיות בעניין.

אשר לפרסומים הנטענים, מפנים הנתבעים כי אלו נשלחו לתובע ונועדו לעיונו בלבד, הכל במסגרת נוהג משלוח סיכומי פגישות ומבלי שהייתה כל כוונה לפגוע בתחושותיו. לטענת הנתבעים, סיכום פגישה ספציפית הופץ על ידי התובע או מי ממקורביו, בכוונה לבטל את החלטת דחיית מועמדותו.

הנתבע 2 וצוות הניהול בקבוץ שלחו מכתבים לחברי הקבוץ ובהם התנצלות על תוכן הדברים באותו סיכום פגישה, בסברה כי רק סיכום זה הובא לידיעתם.

הנתבעים עתרו לסילוק התובענה על הסף בטענות שונות. במסגרת הסדר דיוני, נקבע כי ראשית תידון הבקשה לעיכוב הליכים וככל שתידחה, תובא לדיון יתרת הבקשות.

הנתבעים טוענים כי יש לעכב את הליך בירור התובענה ולהפנותה למוסד לבוררות נוכח הסכם בוררות תקף בין הצדדים.

הנתבעים מבקשים ללמוד על קיומו של הסכם שכזה, בעיקר משני מסמכים שצורפו בתמיכה בבקשתם ולטענתם, יש בהם אף כדי לקיים את דרישת הכתב שבבסיס הסכם בוררות.

המסמך הראשון הנו מסמך הגדרת הנהלת הקהילה בו נכתב כי מזכירות הקבוץ תדאג לבוררות ופניות חברים (ר' נספח 3 לבקשה). הנתבעים טוענים כי התובע נהג בהתאם למסמך זה.

המסמך השני הנו כתב ערעור שהגיש התובע ביום 15.9.09 בו הדגיש את זכותו לפנות למוסד לבוררות. לטענת הנתבעים, לא בכדי ציין התובע בשולי מסמך זה כי העתק מכתב הערעור נשלח גם למוסד לבוררות (ר' נספח 14 לבקשה - להלן: " כתב הערעור").

עוד טוענים הנתבעים, כי משהגיש התובע את כתב הערעור להנהלת הקבוץ ומשנערך דיון מקדמי בערעור על ידי צוות הניהול, נלמדת מאלו הסכמה מטעם התובע הנפרשת גם למודעותו לדרישת מיצוי זכויותיו לערער על החלטת צוות המכרזים במסגרת המוסדות הפנימיים של הקיבוץ וגם לאומד דעת הצדדים כי המוסד לבוררות יכריע במחלוקות ביניהם.

הנתבעים מוסיפים, כי גם בתצהירו, לא הכחיש התובע מתן הסכמתו להפנות את המחלוקת למוסד לבוררות ושתיקתו והתנהגותו בעצם בחירתו בניהול הליכי הדיון המקדמי בערעור, מהווים השתק החל עליו לטעון כעת כנגד הסכם בוררות תקף בין הצדדים.

הנתבעים מסכמים כי אין לקבל את טענת התובע המוצא פגם כללי ולא מוסבר במוסד לבוררות כולו.